נולדתי באמצע שנות השמונים. זה כבר חייב להגיד עליי משהו, או לפחות להשפיע בדרך ישירה למדיי על אישיותי. הידיעה על הולדתי הגיעה לאחותי הבכורה מאוחר. למעשה, השכונה כולה ידעה על הוולדי לפניה. היא שמעה על כך משכנה. אולי כאן ממש מסתמן משהו, בקשר בינינו. ואולי לא. את ימיי הראשונים בעולם ביליתי באינקובאטור זכוכית. יותר מגניב מזה אין, ולכן, מיד כשיצאתי קפצתי לחנות המשקפיים הקרובה ורכשתי לי זוג זכוכיות דרכן אתבונן בעולם. בשנים הראשונות לחיי הקדשתי זמן רב ומחשבה בטיפוח שיערי המתולתל (השקעה שהשתלמה לימים). זה היה מקובל בשנות השמונים. הלכתי עם הזרם. מאוחר יותר הבחנתי בקיומם של אלה המכונים כיום "האחים של אור". הם גדולים ממני, יש להם קצת יותר ניסיון, אבל יש להם גם הרבה מה ללמוד. כיום אני אדם מאד עסוק, ואל תפריעו לי. את המסמך הזה הרהרתי בברייק קצר בלוקיישן ונערת המים עשתה טובה והקלידה אותו עבורי. חמודות הנערות-מים האלה. למה בחיי היום-יום אין נערות-מים? מה, לא צריך לשתות ?? כשאני לא בסיבוב הופעות זה או אחר אני מעסיק עצמי בשאלות הרות גורל, בעניינים שברומו של עולם. למשל "למה לטוניס קוראים טוניס ?", או "אתרוג- נו באמת ! אם זה לימון, תקראו לזה לימון". אם יש למישהו איזה מידע רלוונטי עבורי, נא להשאיר אותו בתיבת המייל של העוגיות. אני יודע שזה מרתק. ויש עוד הרבה.