אז מה שקרה זה אני, שנולדתי בקיץ שזכור לזקני העם כקיץ הכתום ביותר בתולדות הרצליה. ההורים שלי ששמחו להולדת הבת הבכורה מיד נתנו לי שם שהוא גם צליל ובכך למעשה מיקדו את העתיד שלי למוסיקה. אכן, בילדותי ניגנתי והרבה, באס, גיטרה, תופים.. כל הבא ליד. אבל בשלב מסוים החלטתי לנסות ולהתכחש לגורל שלי (קצת כמו אדיפוס) ברחתי לעיירה צפונים ושכוחת-אל (חיפה) עבדתי מאוד רחוק מהמוסיקה (חנות כלי נגינה) ולמדתי מקצוע רוחני וכלל לא פרקטי (אדריכלות נוף). על הדרך הספקתי להפוך לשליטת קהילת הפוטושופ, ובלילות ירח מלא עוד תמצאו אותנו מספקים תמיכה, שיעורים ומאחדים שכבות להנאתנו. עם סוף התואר הבנתי שהעיר קוראת לי וזה הזמן לארוז את עצמי ולהכנע לייעוד שלי, כצעד ראשון בתפוז הגדול אספתי אל ביתי (ואל ליבי) חתולה שחורה קטנה ומהממת (שמאז קצת גדלה) העונה לשם קלואי וצורפתי (קצת באלימות) לעוגיות. לנגן עם אור וטל זה נפלא, אחים קטנים זה בכלל נחמד.... כדאי לכם גם לנסות.