חדשות  |  הופעות ואירועים  |  תמונות ווידאו  |  אלבומים  |  אודות  

שלום כיתה אלף

השבוע חגגנו שש שנים, יומולדת שש שנים ללהקה. אחרי גירסאות שונות דביליות ומופרכות אולי הגיע הזמן לענות על כמה שאלות בסיסיות לגבי ההיסטוריה של הלהקה, ולו רק כדי שעיתונאים ימצאו שאלות אחרות 🙂

אז איך התגבשנו כלהקה?

דפנה ודנג’ה ניגנו ביחד עוד לפני בשני הרכבים- מונרו והסטייג’רס. אחרי שההרכבים האלו נפחו נפשם עלה הרעיון של להקים מן הרכב כזה כדי לנגן את השירים של דפנה. אור (שאז עוד היה מוכר בעיקר כ”האח הקטן של ענבל”) הצטרף כמתופף ואחרי חזרה מוצלחת אך מאוד רטובה (דפנה בבס ושירה, דנג’ה בגיטר וקולות אור בתוף) הוחלט שזה רעיון טוב לנגן ביחד.
השיר שנוגן בחזרה ההיא הוא גם השיר האחרון במה שרצינו ושמו “העתיד נראה מבטיח” (אז עוד קראו לו “אהבתי הפלשתית”). בחזרה הבאה כבר הצטרפו לאור שני האחים שלו, טל וענבל ודפנה יכלה להניח את הבס בצד ולהתפנות לשירה. שנה אח”כ הצטרפה גם תמר למיקס (אחרי שהתארחה בכמה הופעות) וזהו בעצם.

מה עוד?

קוראים לנו דפנה והעוגיות בלי שום סיבה נראית לעין, במהלך שש השנים האחרונות התפרסמו לפחות 4 כתבות שכותרתן היתה “שווה עוגיה” בעיתונים מקומונים ואינטרנט, כל אחד מאיתנו עונה לפחות פעם בחודש על השאלה “מה? אז אתה עוגיה?” בחיוב ומובך מכך, בעיקר הבנים.
אה, ודפנה לא אוהבת עוגיות.

דברים משותפים לכולם:

כולם אוהבים את פלייט עוף ד’ה קונקורדס, כולם בקופ”ח כללית (מיד כשתומר יעבור), כולם גרו / גרים בתל אביב, כולם אוהבים פיצה (מאז שתמר עזבה) בדרך כלל מזמינים פפרוני ולפעמים אננס, כולם יודעים לנגן על גיטרה, אף אחד מעולם לא הופיע עם נבל.

ברוח זו נאמר שאם למישהו יש עוד שאלות אפשר לשלוח למייל או לשאול כאן, אולי נענה.

וברוח טינופת נאמר שיש קברטינופת ביום שישי.